האיים הסודיים ששומרים עליכם בטיסה מעל האוקיינוס

ב-15 בינואר 2009, צ'סלי "סאלי" סאלנברגר הטיס את טיסה 1549 שיצאה מנמל התעופה לה-גוארדיה בניו יורק. דקות ספורות לאחר ההמראה, להקת אווזים פגעה בשני המנועים של המטוס, והשביתה אותם כליל. או אז, סאלי קיבל החלטה שעתידה לשנות את חייו לנצח: ללא מנועים, ובמרחק גדול מדיי משדה התעופה הקרוב, הוא החליט להנחית את המטוס, על 155 נוסעיו – על נהר ההדסון. סאלי, וטייס המשנה ג'פרי סקילס, זכו לתשואות מקיר לקיר, הפכו לכוכבי השעה, לימים גם הופק סרט הוליוודי על המקרה. הם פורסמו בתקשורת העולמית והעבירו עשרות הרצאות על אותה נחיתה מפורסמת שהקנתה להם תהילת עולם.

המקום הבטוח ביותר שאפשר להיות בו

ומה שמקרה הנחיתה על ההדסון ממחיש בעיניי יותר מהכל, הוא דווקא עד כמה טיסה היא דבר בטוח. מדיי יום יוצאות ברחבי העולם כמאתיים אלף טיסות, שמטיסות מיליוני נוסעים מנקודה אחת לאחרת על פני הגלובוס. למעשה, כנראה שממש ברגע זה מאות אלפי אנשים  נוחתים באחד משדות התעופה בריאים ושלמים. ובניגוד לכותרות שמתפרסמות בעיתונים ונוגעות בפחדים הכי קמאיים שלנו, עולם התעופה הוא המקום הבטוח ביותר שאפשר להיות בו.

ואם לחזור למקרה הספציפי של ההדסון, ובכלל לטיסות מעל מאגרי מים גדולים, אפתח ואומר שלא רק שמטוסי נוסעים, יודעים לנחות על המים, אלא שלמעשה, נחיתה על המים בטוחה ומוצלחת הרבה יותר מנחיתה על פני מרחבים אחרים. המטוסים מתוכננים כך שהם לא יכולים להיפגע כמעט משום דבר, וכשזה כבר מגיע למצב בו הטייס מחליט להנחית את המטוס בנחיתת חירום על פני ים, נהר או אוקיינוס, המטוס יישאר לצוף מעל פני המים שעות רבות. ובמקרה הצורך, אגב, גם יש במטוס סירות מתנפחות שאפשר להישאר בהן עד להגעת עזרה. נוסעי טיסת 1549 חוו אמנם תקלה חמורה ונדירה מאוד והסרט, בכיכובו של טום הנקס, הציג כנראה את הדברים נאמנה. אבל חשוב לזכור שלבסוף כולם שבו לביתם בשלום.

"המקום היחיד בחיים שלנו שבו אירוע בודד לא יוביל לתאונה, הוא במטוס"

הרבה חברים שואלים אותי לאורך הקריירה אם אני לא מפחד לטוס מעל המים, ומה עושים אם פתאום נתקעים מעל האוקיינוס וצריכים לבצע נחיתת חירום. אז הדבר הראשון שכדאי לדעת הוא, שכמעט לא קיים מצב בו תקלה פתאומית מחייבת את המטוס לנחות. מדובר באמת במקרה קיצון. תמיד במטוס יהיה יותר ממנוע אחד, כך שאם קורה משהו למנוע הראשון, המנוע השני ימשיך לתפקד כרגיל - ואותו מנוע בודד מסוגל לבדו להשאיר את המטוס באוויר. למעשה, המקום היחיד בחיים שלנו שבו אירוע בודד לא יוביל לתאונה, הוא כשנהיה על המטוס. אבל גם אם מתרחשת תקלה מאוד לא סבירה מהסוג הזה, יש הרבה מאוד מקומות בדרך שאפשר לנחות בהם בבטחה.

בכל רגע נתון, אנחנו במרחק של עד שעתיים משדה תעופה קרוב

ידעתם שעל פי חוקי התעופה, לרוב מטוסי הנוסעים בעולם יש רישיון להיות במרחק של עד שעתיים טיסה משדה תעופה כלשהו? לכן, כבר בשלב תכנון הטיסה, קצין השיגור יוודא שהטיסה אכן תעבור במרחק של עד שעתיים מכל שדה תעופה קרוב. כלומר לא חשוב איפה נהיה על פני הגלובוס, אנחנו לא נהיה מאוד רחוקים משדה תעופה, אם נצטרך אחד. מעניין במיוחד לבחון את זה במה שהוא לכאורה שממת האוקיינוסים. נדמה ששם, כשטסים מעל לב האוקיינוס, אנחנו לגמרי לבד, נכון? אז לא. לאורך הדרך פרוסים שדות, חלקם ממוקמים על איים נידחים, שאליהם ניתן להפנות טיסות שנקלעו למצוקה.

לדוגמה, כשנעזוב את אירופה רבתי, כולל אנגליה, עדיין נהיה קרובים מאוד לשדה התעופה באיסלנד, נורבגיה או אירלנד, או אפילו לשדות התעופה בקנדה אם נתקדם צפונה. בנתיב הטיסה מישראל לארצות הברית, בדרך כלל נגיע לשדה התעופה באיסלנד אם נצטרך לבצע נחיתת חירום.

אם נטוס דרומה, נוכל תמיד לנחות בשדות התעופה של האיים הקנריים, שממוקמים בערך באמצע האוקיינוס. או באי הבריטי אסנשן, אי געשי זעיר בלב האוקיינוס האטלנטי שבו מפעיל חיל האוויר של הוד מלכותה בסיס המסוגל לסייע למטוסים אם מתעורר בכך הצורך. אם נטוס להודו ולמזרח מעל לים הערבי הגדול, נוכל לנחות בסומליה, ג'יבוטי או מומבאיי, תלוי באיזו נקודה נהיה, ומי שטס לאזור הוואי מניו זילנד, למשל, עוצר באי הזעיר אופולו שבסמואה. אז אפילו בטיסות ש״בקצה העולם״ יש פתרון ואנחנו תמיד נהיה במרחק הגעה קצר לשדה.

לא צריך לפחד מטיסות ארוכות

ושוב, אני רוצה להבהיר כאן נקודה. בכל ארבעים שנות הטיסה שלי, מעולם לא אירעה לי תקלה שחייבה נחיתה מידית. כן קרה שהחלטתי לנחות בשל מצבו הרפואי של נוסע או בגלל שאירעה תקלה כלשהי, שבשילוב עם תקלה נוספת - אם תתרחש - תיצור מצב לא בטוח. כל מטוסי הנוסעים בנויים כך שלכל תקלה בודדת יש פתרון. בנוסף מעניין לדעת, שבמקרה המאוד נדיר שבו כל המנועים כבו, יכול המטוס להמשיך לדאות מגובה שיוט כחצי שעה באוויר - והיו מקרים שבוצעה נחיתה בטוחה ללא מנועים כלל. למעשה, בחצי השעה האחרונה של הטיסה ממילא תמיד נוריד את הרגל מהגז. ומכיוון שהמטוסים כל כך בטוחים, את מרבית שדות התעופה הללו, שמשתמשים בהם במקרי חירום, אני מכיר רק תיאורטית. אני אמנם מוודא לפני שאני עולה על הטיסה שאני יודע איפה לנחות במקרה של תקלה, אבל מעולם לא זכיתי לבקר באיים האקזוטיים הנ״ל.

ובשורה התחתונה, עם השנים התפתחו מטוסי הנוסעים שיכולים לחצות חצי עולם ללא עצירת ביניים כלל. אבל גם אם קרתה תקלה, דעו שאף אירוע בודד שקורה במטוס לא יכול לגרום לתאונה, והמטוסים בנויים כך שהם יוכלו לטוס את המרחק הנדרש עד לשדה התעופה הקרוב – אם באמת יעלה הצורך. כך שלא רק שטיסות ארוכות לא מסוכנות יותר מטיסות קצרות, אלא אפילו יש בהן "סוכריה": הטיסות הארוכות מתבצעות במטוסים גדולים יותר, ומטוסים גדולים יותר הם גם יציבים יותר באוויר, פחות רגישים לכיסי אוויר, נוחים יותר, בדרך כלל מגיעים עם מערכות בידור טובות יותר, והגודל שלהם גם עוזר למי שחושש ממקומות סגורים.

אלון פרג, נשוי + 5, קברניט בחברת תעופה ומעביר סדנאות בשם ״לטוס ללא פחד״ שמיועדות לסובלים מחרדת טיסה. שירת כטייס קרב בחיל האוויר, בטייסת F-16