אופניים זה כל כך 2018: דרכים מפתיעות לטייל בעולם

בקרב מטיילים מרווחת האמירה "להגיע לשם זה חצי מהכיף". וזה נכון. הציפייה, המסע והדרך הם חלק חשוב בכל טיול, לפעמים יותר מהיעד עצמו. אז כדי להגיע בדרך הכיפית והמעניינת יותר, הכנו לכם חמש דוגמאות לתחבורה לא שגרתית, שתוכלו להתנסות בה רק במקומות ספורים בעולם.

רכבת הקליע ביפן

 אלפי קילומטרים מכאן, ביפן, רכבות לא רק שלא מאחרות - הן נוסעות "על סטרואידים". כבר ב-1964 הושקה שם "רכבת הקליע", או "שינקסן", הקרויה כך בגלל צורת הקליע של חרטום הקטרים, עם רמז למהירות הנסיעה הגבוהה. בתחילת דרכה היא נסעה במהירות של 210 קילומטרים בשעה. היום היא כבר עוברת את קו ה-320 קמ"ש, וגם זה לא המקסימום. בשנת 2014 הושק קו רכבות חדש, שמגיע עד למהירות של 500 קמ"ש. מהירות כזאת, לשם ההשוואה, יכולה לאפשר נסיעה מקריית שמונה לאילת בתוך פחות משעה. עוד פרט מעניין הוא שלמרות המהירות הגבוהה, הנוסעים ברכבת לא מרגישים שהיא מתחככת או נתמכת במסילה, וזאת בזכות טכנולוגיית ריחוף מגנטית בשם "מגלב" (MAGLEV).

 הרכבת הטרנס-סיבירית

 אם כבר רכבות, אי אפשר להתעלם מהרכבת הטרנס-סיבירית, הרכבת הרציפה הארוכה בעולם. זהו כלי התחבורה היחיד שמאפשר לחצות דרך היבשה ממזרח רוסיה ועד למערב, ומעבר לו. למעשה, הרכבת מסיעה נוסעים ומטען מרוסיה האירופית עד לסין, למונגוליה ולחבלים הרוסיים המזרחיים. נתיבה העיקרי יוצא ממוסקבה ומגיע לוולדיווסטוק דרך דרום סיביר - עניין של 9,288 קילומטרים ולא פחות משמונה אזורי זמן. נסיעה מהתחנה הראשונה עד האחרונה תיקח לכם כמעט שבוע שלם ותקשר בין שלוש ערי בירה: מוסקבה, בייג'ינג ואולן בטור שבמונגוליה. האם המסע שווה את זה? מדריך טיולים שעבר את החוויה מעיד: "המסע ברכבת טרנס סיבירית, ממוסקבה דרך מונגוליה לבייג׳ינג, הינו הרפתקה קסומה ומיוחדת. בדרך ההיסטורית חוצים שלוש מהמדינות הגדולות, במסע של פעם בחיים".

הגונדולות בוונציה

לא בכדי וונציה מכונה גם "עיר התעלות". העיר שוקעת בקצב של כמה סנטימטרים לכל מאה שנה. במאה ה-20 החמירה התופעה, ואם לא די בכך, גאויות מהים האדריאטי נוטות להציף את הרחובות בחורף. מכאן, לא פלא,  שהדבר המזוהה ביותר עם וונציה הוא הגונדולות. שיט על גונדולה בוונציה נמצא בראש הצ'ק-ליסט של כל תייר שמגיע לעיר. לא פלא שהשיט הפך לתעשייה משגשגת ויקרה למדי, שאפשר לשכור בה שירותים משיט פשוט ועד שיט עם מדריך, בליווי ארוחת ערב ואפילו עם זמר סרנדות או כנר. הסוג האחרון הולם הצעות נישואים הנעשות על גונדולה, וכאלו מתקיימות בוונציה בהמוניהן. אם הגעתם לעיר עבור השיט הבסיסי והזול יותר, אפשר להסתפק בסיור של כחצי שעה בגונדולה של שישה אנשים, במחיר של כ-13 יורו לאדם. נקודת היציאה לשיט כזה היא בסמוך לכיכר סן מרקו המפורסמת והוא עובר בנקודות המרכזיות שלאורך התעלה הגדולה ובמספר תחנות נוספות, בתעלות הקטנות יותר.

האומגות בקוסטה ריקה

לאומגה - או כפי שהיא קרויה בקוסטה ריקה - "קנופי" – אולי מעט קשה לקרוא אמצעי תחבורה. זה קצת כמו לקרוא לקפיצת באנג'י "חלופה למעלית". ככה זה כששמים קסדה וקושרים את עצמנו לכבל גלישה ארוך שמטיס אותנו מקצה אחד לשני בין ומעל לצמרות העצים. אבל היות שהאומגה בקוסטה ריקה מגיעה לפעמים לאורך של קילומטר ועוצרת בין כמה תחנות, היא מצאה את דרכה לרשימה. האומגה היא אטרקציה תיירותית פופולרית בקוסטה ריקה עוד מתחילת שנות ה-90. במדינה פועלים כיום כ-80 אתרי אומגה, כאשר בכל אחד מהם יש בין 7 ל-15 תחנות. לא לבעלי עצבים חלשים.

מעבורת

כמה מכם קמים בבוקר ועולים על ספינה כדי להגיע לעבודה? לנו, הישראלים, זה נשמע כמו קונספט מוזר, אבל במקומות אחרים בעולם זה חלק מהשגרה. המדינות הנורדיות שבסקנדינביה משופעות באיים קטנים, חלקם מהווים אטרקציות לתיירים וחלקם משמש למגורים. אחד מהאיים מהסוג האחרון הוא האי סומנליה (Suomenlinna) שסמוך להלסינקי שבפינלנד. 800 התושבים שלו מגיעים לעיר הגדולה הלסינקי במעבורת ששטה במשך כ-35 דקות. המעבורת נחשבת לחלק מהתחבורה הציבורית במקום והנסיעה בה אף כלולה בהסדרי "חופשי חודשי" למיניהם. בערים אירופיות אחרות, כמו אוסלו, שטוקהולם ובודפשט, הנסיעה במעבורת היא בחינם למחזיקי כרטיס תחבורה (כולל תיירים, כמובן). בודפשט אף מתפעלת שלושה קווי מעבורת ציבוריים, השטים בנהר הדנובה.