
הופעות מטורפות וארוחות שחיתות: הטיסות הפרטיות נחשפות
מה באמת קורה בקבינה, אילו תנאים יש במטוס, מה היעדים וכמה כל זה עולה? הקפטן מארח טייס פרטי של עשירי ישראל, שעונה על כל מה שתמיד רציתם לדעת | הקפטן, טור 6
יוצא שמדיי פעם בטיסות, אני פתאום שומע מבטא ישראלי חזק בקשר, שלא מגיע ממטוס שמזוהה כמטוס ישראלי. כשזה קורה אני מיד מבין שטס לידינו אחד ממטוסי המנהלים, אותם מטוסים פרטיים של עשירי ישראל, שטסים ליעדים אקזוטיים יותר או פחות. המטוסים האלה אמנם רשומים תחת שמות זרים ולא תחת שם של חברת תעופה ישראלית, ולכן, על פניו, אין דרך אמיתית לזהות אותם, אבל מהרגע שאנחנו שומעים את הטייסים, זה כבר מאוד ברור. אחרי הכל, ממבטא ישראלי קשה מאוד להיפטר. וכך נוצרת אחוות טייסים בינינו ובינם, לדוגמה - כשהקשר של אחד המטוסים עם הקרקע חלש, ומטוס אחר קרוב יותר למגדל הפיקוח, אנחנו בשמחה נעביר בינינו ההודעות (זה נקרא ״לממסר״).
אבל האמת היא שהדמיון מתחיל ונגמר בכך שכולנו טייסים שמטיסים מטוסים. מעבר לזה, המקצוע שלהם ושלנו, הטייסים בחברות התעופה, שונה להפליא. לצורך ההשוואה, כשאני מגיע למטוס, אני מתעסק אך ורק בלהטיס אותו, ובתפעול וניהול הטיסה עצמה. הם, לעומתי, צריכים להפיק את כל האופרציה של הטיסה, בין אם לדאוג לדלק, לצוות, או לכל דבר אחר, בהתאם לסיכום עם בעל המטוס. ויש משהו מלהיב בניגודיות הזו, ומאוד מסקרן. בעוד אני, לדוגמה, טס בלוח זמנים מאוד מסודר וליעדים קבועים, הם יכולים למצוא את עצמם מוזנקים באישון לילה לסופ"ש באיי סיישל, או להיתקע בפגישת עסקים חשאית בעיירה שכוחת אל בסיביר.
ובגלל שאני יודע שנושא הטיסות הפרטיות של עשירי ארצנו מעניין במיוחד, לקחתי לשיחה את חברי הטוב ערן (שם בדוי), טייס פרטי בכיר עם המון שנות ניסיון, כדי שיספר על איך הדברים נראים משם.

ערן, אני מתחיל עם השאלה שמעניינת את כולם: הסיפורים נכונים?
"תראה, מטוס המנהלים מאפשר לבעלים שלו להתנהג לגמרי בבית ולעשות מה שהוא רק רוצה. אם יש שם עניינים אינטימיים, אז סוגרים מחיצה בין המטבח לקבינה וכל מה שאני יודע זה רק מהרעש ששומעים. אבל מעבר לזה, יש את עניין ארוחות השחיתות המטורפות עם השפים הכי מפורסמים שמגיעים למטבח של המטוס, שמאובזר בתנורים ובכל מה שאתה רק מדמיין. יש גם זמרים אולטרה מפורסמים שמגיעים לתת הופעה. הכל יכול לקרות בטיסות האלה".
כמה באמת עולה להחזיק מטוס פרטי?
"זו שאלה טובה. אני חושב שהדבר הראשון שצריך להבין הוא שמי שטסים באותן טיסות הם אנשים בדרגה אחרת לגמרי מבחינת יכולת פיננסית, כך שהעניין הכלכלי הוא לא פונקציה. כדי לסבר את האוזן, מחיר לשעת טיסה נע סביב 5000-7000 דולר לשעה, ולפי זה, ובהתאם ליעד – המחיר נקבע. ואת העלות הזו נושא בדרך כלל אדם בודד, שעולה לטיסה עם עוד שניים או שלושה נוסעים נוספים. בנוסף, צריך גם להבין מה הסידור של הנוסעים. אם הם בעלי המטוסים שמשתמשים במטוסים של עצמם, שזה הרוב הגדול, או בעלי ממון שרוצים לטוס במטוס פרטי שאינו שלהם. במקרה הזה הם בעצם 'ישכרו' מטוס פרטי. בנוסף, יש בעלי מטוסים שלא טסים הרבה, ובמקום להשאיר את המטוס הפרטי שלהם שיעמוד בלי לזוז, הם משכירים אותו לאחרים".
לחצו לכל הטורים של הקפטן
החוקים שיעזרו לכם להוציא את המקסימום מטיול קצר
אל תטוסו בלי לקרוא! איך אוכלים נכון בטיסות?
מה זה כיס אוויר ואיך תדעו אם באמת צריך לדאוג?

וזה נפוץ בישראל?
"היום יש בארץ 48 מטוסים בבעלות ישראלית פרטית. זה מטורף. במונחים עולמיים זה מספר שהוא לא הגיוני. עלויות האחזקה של כל מטוס כזה יכולות להגיע גם למיליוני דולרים בשנה. זה אומר ביטוחים, עלויות חניה, שירותים בטיסה. הדברים האלה עולים הון, וזה עוד בלי לדבר על משכורות אנשי הצוות. בדרך כלל, הם יחזיקו צוות שמקבל משכורת קבועה בין אם הוא טס ובין אם לא, כשמשכורת של קברניט במטוס מנהלים תעמוד על בערך עשרים אלף דולר בחודש, קצין ראשון ירוויח כעשרת אלפים דולר, ובנוסף לזה יש עוד דיילות, מכונאים, אנשי תחזוקה".
אז בסוף יוצא שהטייסים בחברות התעופה מרוויחים בערך כמוכם, רק שאתם חיים את החלום.
"בשכר אנחנו די מקבילים, חוץ מזה שאנחנו בדרך כלל נוציא חשבונית, בניגוד אליכם. אבל אליה וקוץ בה. בחברות התעופה יש אמנם ציים שיכולים להיות מתישים ושוחקים, עם מסלולים קבועים וללא שהייה, ואצלנו, הטיסות והיעדים באמת לא שגרתיים. אבל לעומת זאת, יש יתרונות בחברות התעופה, בעיקר מבחינת קביעות, יציבות, תנאים, פנסיה. ובנוסף, באמת, יש את עניין ההקפצות. זה אמנם לא קורה המון, אבל זה בהחלט קורה".
נשמע שאתה מתלונן.
"לא, לא. אבל, אתה יודע - הרי מה שמעניין זו לא העבודה עצמה. בסוף מטיסים את המטוס, מנחיתים אותו, בין לבין רואים עננים. אתה מכיר את זה כמוני. מה שקוסם בכל זה הוא אורח החיים, הטיולים מסביב. הרי אין עניין אמיתי בלראות במשך שמונה שעות קרני שמש ולשבת במטוס. אבל מצד שני, בחודש אחד להיות בלונדון, בסיישל ובסין, זה כבר הרבה יותר מעניין".

מה המקום הכי לא שגרתי שהיית בו?
"אנחנו כל הזמן עושים דברים לא שגרתיים, כי השגרה לא קיימת. אני כן יכול לומר - ולא אוכל לפרט – שאני מזדמן למקומות שבשום מקרה לא הייתי מגיע אליהם עם חברות התעופה הישראליות. בנוסף, אני צובר חוויות מטורפות, עם כל המתקנים והתנאים של בעל המטוס. רק החודש הייתי שבוע בדרום אמריקה ושבוע אחר כך בסין, במלונות הכי טובים ובתנאים הכי מפנקים. זה אחד היתרונות המרכזים בג'וב הזה".
לסיום, אני אשאל מה השאלה ששואלים אותך הכי הרבה.
"שואלים אותי כל הזמן לאן הטיסה הבאה. והתשובה היא, שאני באמת לא יודע".
בסוף השיחה, ערן אמר לי שבעוד כמה שנים, הוא חושב לעבור לאחת מחברות התעופה. הפנסיה קוסמת לו, כך הוא אמר. אני, לעומתו, חושב לעשות את המסלול ההפוך, אחרי שאצא לפנסיה. בעוד ארבע וחצי שנים אהיה בן 65 ואני חושב שאורח החיים הזה שערן דיבר עליו, יכול להיות פתרון נפלא.
אלון פרג, נשוי + 5, קברניט בחברת תעופה ומעביר סדנאות בשם ״לטוס ללא פחד״ שמיועדות לסובלים מחרדת טיסה. שירת כטייס קרב בחיל האוויר, בטייסת F-16