
אז מתי תטוסו במטוס ללא טייס? כך נראה עתיד התעופה
לטוס במטוס שמונחה מרחוק, לגמוע את המרחק מתל אביב לניו יורק בשעתיים ולהגיע ליעד דרך החלל. הקפטן משרטט את מהפכת התעופה שממתינה לנו מעבר לפינה. הקפטן | טור 15
לאחרונה למדתי לטוס על ה-787, מטוס הבואינג המתקדם בעולם, שהופך את חוויית ההטסה שלו לאוטומטית יותר, וכזו שעוטפת את הטייס, מהרמות הגבוהות ביותר ועד לדקויות. עוד בסימולטור האימונים, לדוגמה, כשניסיתי להטות את ההגה מעבר למה שיהיה נוח לנוסעים, ההגה "תיקן" אותי בעדינות וניסה לקחת אותי בחזרה לזווית האופטימלית. המידע במטוס הוגש לי בצורה מעובדת ולעוסה, והרגשתי את ההתפתחויות הטכנולוגיות בצורה הכי חדה שיש.
ובעוד שיש בזה צדדים מפנקים, שגם מאפשרים לי כטייס פניות מחשבתית להתמודד עם בעיות אמיתיות שעלולות לקרות במהלך הטיסה, יש משהו בכל זה שסימן לי שיש מצב שאני, הטייס, מתחיל להיות החוליה החלשה במערכת.

עתיד המקצוע
בראשית התעופה - מה שלא היה לפני זמן כה רב - ישבו בתא הטייס דרך קבע לא פחות מחמישה בעלי תפקידים: הקברניט, טייס המשנה, מהנדס הטיס שטיפל במנועים ובמערכות, הנווט והאלחוטן, שטיפל בכל מערכות הקשר. עם השנים, נכנסו למטוס מערכות מתוחכמות וחכמות יותר, המקצוע שנקרא אלחוטן נעלם, אחריו גם הנווט ולבסוף, בשנות השמונים, גם את מהנדס הטיס החליף המחשב.
כל אותם בעלי תפקידים עבדו בתחילת המאה שעברה קשה מאוד: להטיס את המטוס, לנווט אותו, לשמור על קשר עם מרכזי הבקרה ומגדלי הפיקוח. וככל שעברו השנים, המקצועות שלהם הלכו והפכו אפרוריים וטכניים, עד שנעלמו כליל.
את כל זה אני מספר כאן היום, כי בשנים האחרונות – גם מקצוע הטייס הולך והופך ליותר ויותר טכני, והאתגרים היום סובבים סביב שיפור בטיחות הטיסה ויעילותה הכלכלית. היום, אם טייס אחד בקוקפיט מאבד את היכולת לתפקד, מכל סיבה, הטייס השני יכול להנחית את המטוס בבטחה, ואפילו די בקלות. למעשה, רוב הפעילות נעשית כך שטייס אחד יכול לתפעל את המטוס, והטייס השני בעיקר נמצא שם בשגרה כדי להשגיח ולמנוע טעויות. ואם לסכם, היום פשוט מאוד להטיס את המטוס עם טייס אחד בלבד, ואפשר לומר שכמעט אפשר היה לוותר על הטייס השני לגמרי.
לכן, ההערכה שלי היא שבעשורים הקרובים אנחנו נמשיך את התהליך בו מחמישה אנשי צוות בקוקפיט ירדנו לארבעה, שלושה, שניים, ובהמשך – גם למטוסים ללא טייסים בכלל.
וכדי שזה יקרה, צריכים לקרות שלושה דברים. הדבר הראשון הוא שיפור משמעותי של היכולת של המטוסים לטוס ללא טייס, שזו יכולת שכבר היום קיימת, ומיושמת באופן מרשים בתעשייה הביטחונית. הדבר השני הוא שצריך להגן על המטוסים מפני מתקפות סייבר. ברגע שטיסה נשלטת מחדר בקרה מרוחק, פתרונות הסייבר צריכים להיות הרמטיים. הדבר השלישי הוא בעיה פסיכולוגית שצריך להתגבר עליה, והיא המוכנות של הנוסעים לעלות על מטוסים מהסוג הזה, בלי שיהיה אף טייס במטוס.
דעו שהתהליך כבר החל. כבר היום, יצרניות המטוסים הגדולות עובדות על טכנולוגיות מתקדמות שמאפשרות להטיס מטוס עם טייס אחד בלבד, שתפקידו העיקרי הוא לפקח שהדברים יעבדו כהלכה, ולהתערב במקרים חריגים מאוד - כשהשלב הבא הוא מטוסים אוטונומיים לחלוטין. אני מניח שאם המטוסים יטוסו בפורמט הזה במשך עשור, או עשור וחצי, עם טייס בודד במטוס שלא עושה כמעט כלום, ובתעשיית התעופה יצליחו להוכיח שרמת הבטיחות במטוסים הללו גבוהה יותר, ושהם אכן עושים הרבה פחות תאונות – הנוסעים בסופו של דבר ישתכנעו, והטייסים יעברו לשבת במן מרכז בקרה מרוחק שינהל צי גדול של מטוסים, כשאם תהיה בעיה באחד המטוסים שבאוויר - הם ינהלו אותה מרחוק.
להערכתי במצב זה אותם טייסים יוכלו לפתור את הבעיות טוב יותר מאשר אלו שנמצאים במטוס עצמו, שלפעמים עייפים או מפחדים, ויכולת קבלת ההחלטות בסביבה הסטרילית הזו, בה כל המומחים האפשריים זמינים – תעלה. אם כל זה יקרה, אני מאמין שעולם התעופה כולו יעשה קפיצת מדרגה רצינית ביכולת להטיס יותר נוסעים ביעילות רבה יותר ובעיקר – בבטיחות גדולה וטובה מזו של היום.

קיצור משך הטיסה
לאורך השנים, מהירות הטיסה התפתחה בשתי מדרגות. מטוסי הפרופלור, מסיבות טכנולוגיות, טסים בטווח מהירויות של 400-500 קמ"ש. מטוסי הסילון, לעומתם, טסים היום במהירות של 700-800 קמ"ש, שזו כבר מהירות שמתקרבת למהירות הקול. במאה הקודמת זכור לנו מטוס הקונקורד שטס במהירות שעולה על פעמיים מהירות הקול. המטוס גם היה בנוי לכך, והיה צר ומחודד והזכיר את ההבדל בין מטוסי הנוסעים השמנמנים ובין ה- f-16, שבנוי כמו סכין גילוח דק מאוד. הניסוי צלח, אבל הוא היה נקודתי ויקר, ובסופו של דבר מטוסי הקונקורד קורקעו ולא קם להם במשך עשרות שנים דור המשך.
היום ישנו שיח בעולם התעופה שסובב סביב טיסות לחו"ל דרך החלל, שם אין התנגדות של האוויר, וניתן לטוס במהירות גבוהה פי כמה ממהירות הקול. כדי לעשות זאת, צריכים לבנות מטוסים ייעודיים שכנראה ייראו מעט כמו מעבורת חלל.
טיסה דרך החלל כבר תוכל להביא למהירויות של פי חמישה או שישה ממהירות הקול, והמשמעות שלה היא להגיע מישראל לניו-יורק בערך שעתיים. זה הכיוון שהתעופה שואפת אליו, וחברות שעוסקות בטכנולוגיות טיסה מתקדמות כבר עובדות על פיתוח טכנולוגיות מתאימות. בראייתי, זה רק עניין של זמן וכסף עד שנראה את זה קורה, ועד שיגיע הפיתוח הטכנולוגי שיהפוך את כל הסיפור לכלכלי.
עוד טורים של הקפטן:
הסוד השמור של עשירי ישראל: המטוסים הפרטיים נחשפים

ייעול המנהלות
נושא המנהלות הוא נושא שמטריד ומעסיק מאוד את חברות התעופה, מהסיבה הפשוטה שמטוס נוסעים הוא דבר יקר מאוד, ובכל רגע שהוא נמצא על הקרקע ולא מטיס נוסעים – ישנו בזבוז כספי אדיר. לכן, לאורך השנים נצברו רעיונות רבים לגבי קיצור זמן השהיה של המטוס על הקרקע, ופותחו תהליכים שמקצרים את תהליכי הבידוק או את ניקיון המטוס. כיום, מטוס נוסעים גדול נמצא בשער במשך כשעתיים מרגע הגעתו ועד לסגירת הדלתות. מטוסים קטנים יותר יכולים אפילו להגיע למצב של שהייה בת פחות משעה בשער, כשהשאיפה כמובן היא לקצר גם את הזמן הזה. אחת האפשרויות שנבחנות מדי פעם היא מעין קפסולה שהיא בעצם תא הנוסעים. המטוס הנוחת יוריד את הקפסולה עם הנוסעים והיא תוביל אותם אל הטרמינל, ובמקומה תתחבר אליו קפסולה עם הנוסעים החדשים שעולים אל הטיסה - וכך המטוס לא יצטרך לעמוד על הקרקע לטובת ניקיון והתהליך כולו יהפוך ליצרני יותר. כשזה נאמר, ובראיית האתגר הטכנולוגי המשמעותי הזה, אני לא רואה שהקפסולה הזו באה לידי מימוש בזמן הקרוב.
מי בכלל צריך לטוס?
עוד שאלה גדולה שנשאלת, בטח בעולם של VR (מציאות מדומה) והתפתחויות טכנולוגיות כל כך משמעותיות, היא האם בכלל צריכים לנסוע לארצות אחרות. היום ניתן לבצע שיחות וידאו בינלאומיות, לחתום על חוזים במייל, או אפילו להיכנס להדמיית מציאות מדומה ולהרגיש כאילו אנחנו בפריז או בניו-יורק, בלי לדרוך בהן, ממש כמו בסרט אווטאר. ויכול להיות שהאפשרויות הללו יעשו שינוי גדול בעולם התעופה, כשאנשים יבחרו לבלות את החופשה שלהם בחדרי VR, ולא במדינות היעד עצמן.
אז מה צופן עתיד התעופה בעיני? לדעתי, שתי התפתחויות משמעותיות. הראשונה היא שבעוד כמה עשורים הטייסים יהיו פחות מעורבים בצורה משמעותית בנעשה בטיסה עצמה, עד שנגיע למצב שבו המטוס יטוס ללא התערבות טייס. השנייה - וזו אולי הבשורה הכי גדולה עבור קהל הנוסעים – היא שאנחנו במסלול הישיר לפרוץ את מהירות הקול וגבולות האטמוספרה, לטוס בחלל ולקצר משמעותית את זמני הטיסה.
אלון פרג, נשוי + 5, קברניט בחברת תעופה ומעביר תכנית בשם ״לטוס ללא פחד״ שמיועדת לסובלים מחרדת טיסה. שירת כטייס קרב בחיל האוויר, בטייסת F-16